החלטה בתיק ת"א 44394-06-12

1.      לפני בקשת הנתבעת למתן צו המורה למשטרת ישראל להמציא לה העתק מגיליון הרישום הפלילי של התובע.

2.      ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת דרכים מיום 15.7.2005. התאונה אירעה בהיותו הולך רגל, כאשר עפ"י טענתו הוא נדרס ע"י רכב שפגע בו וברח מבלי להשאיר כל פרטים.

3.      הנתבעת טענה כי בהתאם למידע שנמסר לה, התובע לא היה מעורב בתאונת דרכים. בתשובתו לשאלון מסר פרטים חלקיים בנוגע לתאונות/אירועים אחרים בהם היה מעורב והרישום הפלילי שלו הוא חיוני לבירור העובדות כהווייתן; הנתבעת טוענת למעשה כי מדובר ב"פגיעה במתכוון" שאינה מהווה תאונת דרכים.

בנוסף נטען כי הרישום הפלילי, רלוונטי לבירור מצבו של התובע שקדם לתאונה וכדי לברר את השלכותיה של זו על העתיד.

4.      התובע התנגד לבקשה. לשיטתו, העיון ברישום הפלילי מהווה פגיעה בפרטיותו כשלמעשה מדובר במידע שאינו רלוונטי לתיק, שכן לבירור עובדות ונסיבות האירוע, די לנתבעת לעיין בתיק המשטרה הנוגע לתאונה בה עסקינן.

5.      בהמשך לקדם המשפט שהתקיים ולאחר שהנתבעת קיבלה את המענה לשאלון ששלחה לתובע, הודיעה כי היא עומדת על בקשתה למתן צו עיון ברישום הפלילי.

המסגרת הנורמטיבית

6.      סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 קובע כי "המרשם יהיה חסוי ולא ימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה".

סעיף 5(א) לחוק, שכותרתו "מסירת מידע לרשויות ולבעלי תפקידים", קובע כי "המשטרה תמסור מידע מן המרשם לרשויות ולבעלי תפקידים המפורטים בתוספת הראשונה".

בתוספת הראשונה לחוק נקבע כי ניתן לגלות את המרשם הפלילי לבית המשפט בהתקיים אחת מאלה:               

"(1) הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון;

 (2) הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי".

7.      השאלה הנשאלת הינה איפוא - האם מדובר במידע מהותי המצדיק מתן הצו המבוקש, עד כמה החומר המבוקש רלוונטי לסוגיות שעומדות לדיון ועד כמה יכול לתרום לבירור מהימנותו של התובע.

בת"א (מחוזי חיפה) 688/02 החסוי בן הרואה נ' בדיר, התייחס כב' השופט עמית לשאלת גילוי המרשם הפלילי של בעל דין וקבע הוא החיסיון הקבוע בחוק הוא יחסי ויש לפרשו על דרך הצמצום.

השופט עמית הפנה לבש"פ 4481/00 דוד יחזקאלי ואח' נ' מדינת ישראל, בו ביהמ"ש התיר את העיון ברישום פלילי של עדי התביעה במשפט וקבע (השופט עמית)  באשר למקרה שהתעורר לפניו "ואנו נאמר, קל וחומר בן בנו של קל וחומר בענייננו. ששם, היה מדובר בפלילים, ואנו מדברים בדיני ממונות. שם היה מדובר בחשיפת רישום פלילי של עדים, ואנו מדברים ברישום פלילי של בעלי הדין עצמם. לכן, באיזון האינטרסים בין גילוי האמת, מול הזכות לפרטיות המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981, ידו של הגילוי על העליונה".

ובהמשך "...מצאנו כי הרישום הפלילי הוא רלוונטי לדיון ולכן יש להורות על גילויו. הראינו כי לרישום הפלילי הוענק חיסיון סטטוטורי-תוכני, כי חיסיון זה הוא יחסי, וכי באיזון האינטרסים בין זכותו של העבריין לשיקום ופרטיות "נוכח המשקל הנמוך יחסית של הזכות המוגנת", יחזקאלי לעיל, האינטרס של הגילוי גובר. ובכלל, חיסיון צריך להתפרש על דרך הצמצום, והגישה כלפיו היא חשדנית, לאור הכלל הרחב של גילוי, בשל הערך של גילוי האמת".

8.      אשר למבחן הרלוונטיות, יפים הדברים שנקבעו בהמ' (ב"ש) 1238/92 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ נ. בנק המזרחי, פ"מ תשנ"ד (3) 102 (1993) והאזכורים שם:

"רלוואנטיות או שייכות לעניין הוא דבר שבהגיון. ... זה הוא עניין שבדרגה המסור לשיקול דעתו של השופט אשר נדרש לפעול בכוח הגיונו וכאדם סביר... שאלות רלוואנטיות הינן "שאלות שהתשובות עליהן תורמות תרומה עניינית לפתרון הנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים... מותר לדוג במי התביעה. אין היתר לדוג במי התובע... המסמך חייב להתקשר לא רק לצד ולא רק למחלוקת בין הצדדים, אלא למחלוקת בין הצדדים שהינה נושא התביעה".

9.      כאמור, הנתבעת דכאן טענה כי עסקינן בתאונה שנגרמה במתכוון, כאשר בהודעתה מיום 16.12.13 היא מבהירה כי הכחשת האחריות נשענת על : א. סתירות שנמצאו בעדויות שהובאו לפניה והמטילות ספק, בין היתר, בדבר נסיבות התאונה; ב. עדות שהובאה לפני הנתבעת ממנה עולה כי התובע נפגע במתכוון עקב סכסוכי סמים.